החלטה בתיק ב"ש 92387/05

1.         הבקשה שבפני הינה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בגין כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הריגה ופציעה בנסיבות מחמירות.

בכתב האישום נאמר כי ביום 1.7.05 בשעה 02:00 בילתה חן אלימלך (להלן: "חן") במועדון לילה בתל אביב ביחד עם מספר חברות. הבנות ביקשו לנסוע הביתה ואחת החברות התקשרה לידיד בשם דוד וחנון המכונה "דוד" כדי שיסיע אותן לביתן. דוד אסף את הבנות מהמועדון והוריד את חן בסמוך לדירת אמה, אוולין אלימלך (להלן: "האם") ברחוב מבצע סיני 50 בבת ים. בדירה זו התגורר גם המשיב ואחיו אלדד. כאשר הגיעה חן לדירה, הבחינו המשיב ואחיו אלדד כי חן שתויה.

המשיב ביקש לדבר עם דוד אשר הסיע את חן כדי לברר עמו כיצד נהג בחן.

המשיב התקשר אליו טלפונית וביקש ממנו שיגיע לדירה על מנת להמשיך בשיחה.

בכתב האישום נאמר, כי בטרם צאתו מהדירה, הצטייד המשיב בחפץ חד וביחד עם אלדד חן וחברות של האחים ירדו מהדירה והמתינו לדוד. כאשר הגיע דוד למקום, החל שוב ויכוח בינו לבין המשיב ובסופו של הויכוח נפרד המשיב מדוד וכל אחד פנה לדרכו.

זמן קצר לאחר מכן, הגיע רכב ממנו יצאו כפיר דבורה (להלן: "המנוח") ארז גבאי (להלן: "ארז") ואורן בן שושן, חבריו של דוד. בין המשיב ואלדד מצד אחד לבין האחרים, החל ויכוח בצעקות וקללות.

בשלב מסוים ירדה האם לרחוב. המנוח אחז בלבנה גדולה אשר היתה מונחת ברחוב, שבר את הלבנה, אחז בשבר לבנה, רץ לעבר המשיב והאם והטיל את הלבנה לכיוונם. שבר הלבנה פגע בראשה של האם וגרם לה לחבלה. בשלב זה, המשיכו האחרים להשליך אבנים לעבר המשיב ואחיו.

עוד נאמר בכתב האישום, כי כאשר הבחין המשיב בפגיעה באמו, גמלה בליבו הכוונה לגרום חבלה חמורה למנוח ולאחרים. המשיב שלף את החפץ החד ורץ לעבר המנוח וחבריו והחל לדקור את כל מי שעמד בסביבתו. ארז נדקר דקירה אחת בגבו התחתון ואילו המנוח נדקר דקירה אחת בבטנו. המנוח נמלט ברגל אך התמוטט בסמטה סמוכה ונפטר כתוצאה מהפגיעה.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הצביעה המבקשת על הראיות לכאורה כפי שעולה לטענתה מהודעת אחיו של המשיב, על פיה הצטייד המשיב בחפץ חד עוד לפני שירד לרחוב.  כמו כן הפנתה המבקשת להודעות של בני משפחה ועדים נוספים אשר מפרטים את האירוע.

עילת המעצר עליה הצביעה המבקשת היא חומרת העבירה אשר מעידה על מסוכנות, מכח החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) תשנ"ו-1996. כמו כן נטען כי נסיבות ביצוע העבירה מעידות על מסוכנותו של המשיב. המשיב בחר לעורר ויכוח ובמהלך קטטה שהתפתחה, שלף את החפץ החד אשר היה איתו לעבר חבורת הנערים ודקר ללא אבחנה.

המבקשת טענה כי מקרה מעין זה איננו מצדיק שימוש בחלופת מעצר.

במסגרת הדיון שבפני הצביעה ב"כ המבקשת על סיכום הראיות, ממנו עולה לדבריה התשתית הראייתית לכאורה לביצוע העבירות אשר מיוחסות למשיב בכתב האישום.

לדברי ב"כ המשיב, יש בתשתית הראייתית אשר הציגה התביעה חללים רבים ואין היא בעוצמה כזו המצדיקה את מעצרו של המשיב. לדבריה, התשתית הראייתית מצביעה על טענה של הגנה עצמית שכן ארז, אשר נדקר על ידי המשיב, הוא זה שזרק אבן על אמו של המשיב ולא המנוח.

במסגרת הגנה עצמית, תפס המשיב חפץ חד אשר היה במקום ודקר את ארז.

באשר לעבירת ההריגה, הרי שכל ראיות התביעה מתבססות על הודעה שלישית של אלדד, אחיו של המשיב, בה נאמר כי המשיב ירד לרחוב כאשר ברשותו חפץ חד. עדותו של אלדד רצופה סתירות ויש לתת לכך את המשקל הראוי.

ב"כ המשיב גם הצביעה על העובדה שאין עדות אחת בכל חומר החקירה, ממנה עולה כי ראו את המשיב דוקר את המנוח.

לדברי ב"כ המשיב, הנתקפים הגיעו מצוידים, הם היו שיכורים ואין לצאת מנקודת הנחה, כי המשיב דווקא הוא זה שדקר את המנוח.

עוד ציינה ב"כ המשיב כי הסכין לגביה נטען כי המנוח נדקר בה, נמצאה בעקבות הודעה של אזרח אלמוני שלא נחקר. הסכין לא הופנתה לבדיקת שרידי דם. לסכין אשר מצולמת כמוצג אין לכן כל קשר ראייתי לאירוע. לאור זאת, קיימת הפחתה בעוצמת הראיות וחובה על בית המשפט בכל מקרה, לשקול חלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה הינה דודו של המשיב וב"כ המשיב ביקשה כי שירות המבחן יבחן חלופה זו, לאור העובדה כי מדובר בבחור בן 24 ללא כל עבר פלילי.

2.      בשלב ראשון עלי לבחון את הראיות לכאורה לביצוע העבירות על ידי המשיב.